החלטה בתיק ת"א 58102-09-11

1. בפניי בקשה לפטור מתשלום אגרת בית המשפט.
2. תביעה זו הוגשה תחילה כתביעה לפיצוי בגין נזקי גוף, ולאחר קדם המשפט, בהתאם להערות בית המשפט ונוכח ההלכה הפסוקה לגבי תביעות מכוח חוזה ביטוח, ביקש התובע לתקן את תביעתו לתביעה כספית ולכמתה כמתחייב, ובקשתו נתקבלה.
3. התובע העמיד את תביעתו על סך של 653,432 ש"ח, ומכאן גובה האגרה שעליו להשלים, ובגינו מתבקש הפטור.
4. המבקש השתית את בקשת הפטור מאגרה על מצבו הכלכלי הקשה. לטענתו, הוא אינו עובד מאז שנפגע בתאונה, ומשפחתו, אשר מונה שמונה נפשות, נסמכת אך ורק על גמלת נכות מהמוסד לביטוח לאומי בסך 3,000 ש"ח לחודש וממשכורתה של אשתו בסך 2,300 ש"ח לחודש, ועל כן אין באפשרותו לשלם את האגרה הנדרשת.
5. המשיבה התנגדה לבקשה. לטענתה, אין בתצהיר ובמסמכים אשר צורפו לבקשה די נתונים בכדי לפרוש בפני בית המשפט תמונה מלאה של מצבו הכלכלי של המבקש.  כמו כן, המבקש לא הוכיח כי עשה כל שבאפשרותו בכדי לגייס את הסכום ממקורות אחרים.
6. המדינה השאירה את ההחלטה לשיקול הדעת לבית המשפט. אם זאת, צויין בתגובה כי התובע נעזר בייצוג משפטי, וכי בהתאם להלכה הפסוקה, ייצוג ע"י עו"ד פרטי די בו כשלעצמו כדי להקים חזקה ליכולת כלכלית ולהביא לדחיית הבקשה לפטור מאגרה.
7. תקנה 14(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007  (להלן " התקנות"), קובעת כי הנטל על המבקש להוכיח שאין ביכולתו לשלם את האגרה. בית המשפט יתחשב ביכולתו הכלכלית של המבקש בלבד, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו, אם הוא סמוך על שולחנם בלבד.    
   כעולה מהתקנה, על המבקש פטור מאגרה לעמוד בשני תנאים מצטברים: עליו לשכנע בהעדר יכולת כלכלית לשלם את האגרה הנדרשת ולהוכיח שההליך נשוא הבקשה מגלה עילה.
8. על פניו נראה כי ניתן לדחות את הבקשה על הסף.
   תקנה 14(א) קובעת כדלקמן:      
   " בעל דין, הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה, עם הבאתה לראשונה לבית המשפט, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה, בצירוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה...".   
   ראשית, המבקש צירף רק תצהיר מאמת, ולא תצהיר מפורט ורחב, המפרט את כלל מקורות הכנסותיו והוצאותיו, כנדרש בהלכה הפסוקה.           
   שנית, המבקש לא עמד בדרישות התקנה, שכן המסמכים שהוגשו אינם עדכניים. לפי האמור בתקנה, נדרשים מסמכים המעידים על מקורות הכנסת המבקש בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה. הבקשה הוגשה ביום 13.6.13, אולם כל המסמכים שצורפו לה הינם משנת 2011: תלושי משכורת של בת הזוג מחודשים פברואר-אפריל 2011, אישור תשלום גמלת מל"ל מחודשים מרץ-יוני 2011 ותדפיסי חשבון בנק מחודשים מרץ-יוני 2011. בנוסף, המבקש אינו מציין האם ברשותו נכסים כלשהם.
   שלישית, המבקש לא פירט את רכושו ורכוש בת זוגו, לרבות דירה, רכב ציוד חשמלי וכד'.
   רביעית,            המבקש לא פירט נסיונות שנעשו, אם נעשו, לגיוס הסכום הנדרש לאגרה ממקורות חיצוניים כדרישת הפסיקה (ר' רע"א 8496/99, ציון אדרי נ' בנק לאומי לישראל, (2000), ואף לאחר תיקון התקנות עע"מ 4288/12 פלוני נ' שר הפנים, (18.6.2012)).      
   
   חמישית, המבקש לא פירט כיצד הוא מממן ייצוג משפטי, המקים חזקה ליכולת כלכלית ע"פ ההלכה הפסוקה שהביאה המדינה בתגובתה.
9. נוכח על האמור לעיל, ניתן היה לדחות את הבקשה על הסף. חרף האמור לעיל, מהבקשה עולה כי מצבו של המבקש אכן איננו קל. באיזון שבין השיקולים השונים, אני מחליט לפטור את המבקש מהאגרה רק באופן חלקי, כך שישלים את האגרה הנדרשת כדי 60% מן האגרה הקבועה ע"פ התקנות. על פי סמכותי לפי סעיף 14 (ז) לתקנות, אני מותיר למבקש לשלם את יתרת האגרה שנקבעה לעיל בשלושה תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1.8.13.

ניתנה היום, ד' אב תשע"ג, 11 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: